אם נשים רגע בצד את שיקולי הטעם המוזיקלי בחיבור למשחקי וידאו ואת העובדה שאף הופעה וירטואלית לא תחליף הופעה פנים מול פנים, בואו נראה את האפשרויות שפורטנייט יצרו:
צופים: לשם השוואה, האצטדיון הגדול בעולם נמצא בפיונגיאנג שבצפון קוריאה ויכול להכיל 114 אלף איש בלבד. אם משחק כדורגל אורך כ-90 דקות, הסט של Marshmello ארך כ-10 דקות בלבד.
חוויית משתמש מקיפה: תלבושות מגניבות שמכניסות לאווירת המסיבה, תקשורת עם חברים שמשחקים בו זמנית במשחק, אפקטים ויזואליים שהולמים משחק וידאו ופסטיבלים כמו כדורי ענק קופצים. פורמט ההופעה תואם את הפלטפורמה של פורטנייט: תנועות ריקוד הן חלק משמעותי מהמשחק, והשחקנים יכולים להשתמש בצעדי הריקוד של האווטואר שלהם. הייתי בהופעות רבות בחיי אבל מעולם לא הצלחתי לקפוץ מקצה אחד של המקום לקצה השני או לעוף מעל הקהל בכזו קלות.
חשיפה ברשת: אם ננתח את הנתונים של Marshmello – מיליוני צופים בתוך המשחק, עלייה של 62 אלף איש במספר העוקבים בעמוד האינסטגרם ו-5,200 בטוויטר ו-קפיצה של 3,000 אחוז בחשיפה לעמוד של הדיג'יי באתר Songkick שמספק שירות לחיפוש הופעות.
מוצרים משלימים: ממש לאחרונה הופיע DJ Diplo בהפתעה עם ההרכב שלו Major Lazer. במקביל להופעה, שאורגנה במסגרת השקה של פיצ'ר חדש, הוא מכר "סקין" ייעודי של הלהקה ב-25$. ובתרגום: אמצעי ויזואלי שמשנה את איך שדמות השחקנים נראית במשחק. טרם מצאתי מספר רשמי של מספר הצופים, אבל נניח צפו בה מיליון איש בלייב ובהינתן שהיא עדיין זמינה לצפייה, אם רק 1% מהצופים יקנו את הסקין, דיפלו וחבריו ישלשלו לכיסם 250 אלף דולר. לא רע, אה?