מניצוץ ללהבה: מה למדתי מתרבות המידברן על קהילה
ב-2013, אחותי סיפרה לי על אירוע שהיא חשבה שיעניין אותי. היא אמרה לי שהוא עם אומנות ואנשים טובים. היא גם דיברה על עקרונות ומסורות. האמת? לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
אבל כאחות גדולה נפלאה, היא תמיד ידעה איך להכיר לי את הדברים הכי טובים שקיימים – ממוזיקה טובה ולא מוכרת ותערוכות מעניינות, ועד לטרנדים חדשניים וקונספטים יצירתיים. לכן בסופו של דבר אמרתי יאללה, והלכתי.
וכך הכרתי את קהילת הברנינג מן.
במשך יותר מ-30 שנה, עשרות אלפי אנשים מתכנסים מדי שנה בבלאק רוק סיטי (Black Rock City), עיר זמנית אשר נוצרת בידי המשתתפים, וחוגגת אמנות, יצירה, וכמובן – קהילה.
במהלך השנים ברנרים (חברי קהילת הברנינג מן) מקומיים רבים מסביב לעולם החלו לאמץ את תרבות הברנינג מן ויצאו את הגרסה שלהם: Nowhere בספרד, AfrikaBurn בדרום אפריקה, Midburn בישראל, ואחרים.
מניצוץ ללהבה, חוויית הברן כולה היא בית ספר שלם ללמידה על קהילה – מהפרספקטיבה שלי כחברת קהילת המידברן וכיועצת לפיתוח קהילות. קהילת הברן היא מודל לכל ארגון, עסק או אדם שמעוניינים ליצור תרבות שמעודדת שיתוף פעולה, צמיחה, יצירתיות וחדשנות.
הטמעת הקווים המנחים של הקהילה
כל קהילה צריכה קווים מנחים בסיסיים כדי לקדם את התרבות שלה ולשמר אותה.
אבי הברנינג מן, לארי הארווי, הגה את 10 העקרונות המנחים של הקהילה ב-2004, כמעט 20 שנה לאחר האירוע הראשון. כאשר הקהילה הלכה וגדלה, עם יותר אנשים אשר משתתפים בבלאק רוק סיטי ויותר אירועים אזוריים, הוא רצה לשמור על תרבות הקהילה. עד היום, העקרונות הם לא חוקים אלא יותר קווים מנחים שצופנים בתוכם את ערכי הקהילה.
הנה כמה מהעקרונות האהובים עליי:
השתתפות
כאשר אנשים פונים אליי כדי ללמוד על חוויית הברן, אני אומרת שככל שמשתתפים יותר על ידי עשייה, כך החוויה היא משמעותית וחזקה יותר. הברן הוא לא פסטיבל מסחרי שאתם יכולים לקנות בו כל מה שאתם רוצים. אתם מביאים את כל מה שאתם צריכים, ורוצים. כי מה שאתם מביאים – זה מה שיש. אין מקום שאפשר לקנות בו מצרכים ששכחתם (מלבד קרח). אנשים מתכוננים חודשים לפני האירוע כדי ליצור אמנות, לפתח תוכן, ולהתארגן לקראת הברן.
מאמץ קהילתי
חוויית הברן היא לא רק על ידי עשייה, אלא גם בשיתופיות. לכן כל חברי הקהילה אחראים על שמירה על חברים אחרים, על האינטראקציה בין האחד לשני ועל המרחבים הציבוריים. הקהילה לא תוכל לשגשג ללא המאמץ הקולקטיבי הזה.
הכללה מוחלטת
אין דרישות קדם לכניסה לקהילה. כל אחד ואחת יכולים להפוך להיות חברי קהילה ולהשתתף.
כמי שמאמינה ב-DEI (מאנגלית – Diversity, equity, and inclusion), אני שמחה להיות חלק מקהילה שעושה זאת הלכה למעשה. אתם יכולים להיות חלק מהקהילה לא משנה מה הרקע שלכם, אם אתם גבר או אישה, מה הדת שלכם ובמה אתה עובדים. מעבר לכך, אני יכולה ביומיום להיות יועצת לפיתוח קהילות ובמידברן להתנסות כאמנית גם אם בחיים לא למדתי אמנות.
א-מסחריות
הדבר היחיד שאפשר לקנות בעיר הזמנית הוא הכרטיס, אשר מכסה עלויות כמו אבטחה ותשתיות של המרחבים הציבוריים. לכן, הקהילה משמשת כמרחב בטוח שלא מונע מאינטרסים, חבויים או גלויים. במהלך האירוע אפשר לקנות קרח בלבד, כדי לסייע למשתתפים לשרוד במדבר הקשוח. אין ספונסרים, פרסומות וסוגים אחרים של פעולות מסחריות. ההיעדרות של כל אלו מגנה על תרבות הקהילה ותומכת בחוויית המשתתפים.
לא בטוחים מה אומרים המונחים של עולם הקהילות?
הענקת מתנות
עיקרון הא-מסחריות פותח את הדלת ליצירת תרבות נהדרת של גיפטינג – הענקת מתנות. אין שום הסכמי חליפין או ברטרים, רק נתינה.
וכאשר חברי קהילה פתוחים להעניק מתי שהם רוצים ולקבל זאת – דברים יפהפיים קורים. ישנו ביטוי נפוץ בקהילה בשם "הפלאייה מספקת", וזה אכן כך. (באנגלית זה נשמע טוב יותר: "the playa provides", כאשר פלאייה היא השטח שעליו האירוע מתקיים). דמיינו משאלה משוגעת כמו לרכב על דרקון, ופתאום יגיח בפלאייה רכב אמנות בצורה של דרקון
אי השארת עקבות
בדיוק כפי שבלאק רוק סיטי או מידברן קמות מהאבק, כאשר האירוע מסתיים וכל המשתתפים עוזבים, לא תמצאו אף זכר למה שהיה. הקהילה מחוייבת בכיבוד הסביבה שבה היא מתארחת. לכן המשתתפים לוקחים את כל מה שהביאו בחזרה הביתה, מזבל ועד למיצבי אמנות. זו הסיבה לכך שלא תמצאו פחי אשפה ציבוריים באירוע, וכן תמצאו אנשים שמסתובבים עם הכוסות הרב פעמיות שלהם.
פיתוח המנהגים של הקהילה
לקהילות משגשגות יש מנהגים משלהן. לפעמים זהו שיח שבועי בפלטפורמה הווירטואלית, לפעמים קבוצת למידה חודשית, ולפעמים אירוע שנתי (כמו יצירת בלאק רוק סיטי). לא רק שהמנהגים הקבועים מעודדים מעורבות, הם גם מזינים ומפתחים את תרבות הקהילה.
לקהילת הברן יש הרבה מנהגים גם – כמה מכוונים וכמה שלא. תורים ארוכים מחכים למשתתפים באירועים גדולים, מה שיוצר הזדמנות להתחיל את האירוע לפני השערים שלו. כאשר מגיעים לשער, חברי קהילה בתפקיד גריטרים (מלשון greet – לברך) מברכים את המשתתפים. מעבר לברכת שלום חמה, הם בעצם מעבירים את המשתתפים תהליך אונבוארדינג ומדגישים את הקווים המנחים של הקהילה כמו אי השארת עקבות, ועונים על שאלות שעולות. המשתתפים האמיצים מצלצלים בפעמון השער ואף נשכבים על אבק הפלאייה כדי ליצור צורות של מלאכים.
אפרופו אונבוארדינג, מדריך ההישרדות מסייע לחברי הקהילה, חדשים וותיקים, להבין את עקרונות הקהילה ולדעת כל מה שהם צריכים כדי לחוות את העיר הזמנית הכי טוב שאפשר.
מנהגים אחרים במהלך האירוע הם שריפת האיש והאישה הבוערים, שלא במפתיע, וגם Tutu Tuesday שבו רבים לובשים חצאיות טוטו, או שבת לבנה במידברן, כאשר רבים לובשים בגדים לבנים כדי לברך על השבת. זוהי פרשנות מעניינת של תת הקהילה של הברן.
גיבוש מרחב תומך לערכי הקהילה
כאשר מקימים קהילה חדשה, מובילים רבים שאני עובדת איתם טועים לחשוב שכל אחד יכול להיות חלק מהקהילה. זה אולי יהיה קשה, אבל עדיף לחשוב על מיהם המאמצים הראשונים. אילו אנשים הכי עשויים להנות מהקהילה והערכים שלה, ואף לתרום לה? ומעבר לכך, עבור מי הקהילה לא רלוונטית?
אחד מהמסננים הלא רשמיים של הברן הוא התנאים הפיזיים. למרות שכולם מוזמנים להצטרף ולהשתתף, לא כל אחד יכול ללכת למידברן ולהעביר שבוע בתנאים כל כך קשים. אנחנו מדברים על מים, צל ואוכל, כל המרכיבים שהמשתתפים צריכים להביא כדי לשרוד. חוויית הברן היא כל כך אינטנסיבית, וגם זה לפעמים מהווה איזה שהוא מסנן. שמחה, עצב, ואפילו שעמום – הם כולם חלק מהחוויה. והמסננים האלו הם בסדר גמור, בגלל שאלו שמוכנים לחוויה הזו, בוודאי גם יתרמו לחווייה הכוללת של הקהילה.
ומה שעוד יפה, זה שיש כל כך הרבה דרכים להיות חלק מהקהילה. אפילו אפשר לתרום לבניית העיר מבלי להיות באירוע עצמו. או להשתתף באירוע קטן יותר, עם תנאים נוחים יותר, במהלך השנה.
יצירת השפה של הקהילה
תרבות הקהילה היא גם השפה שלה. קהילות רבות יוצרות את השפה המיוחדת שלהן אשר מבחינה אותן מקהילות אחרות. לדוגמא בקהילת הברן:
- חברי הקהילה ומשתתפי האירוע הם "ברנרים".
- חשל"ש, חומר שאינו שייך, הוא כל מה שלא היה במקור באדמה אשר עליה מתקיים אירוע הברן.
- פלאייה היא האדמה אשר עליה האיבנט מתקיים.
- שם פלאייה הוא השם שניתן למשתתף או למשתתפת, בין אם על ידי אחרים או על ידי המשתתף עצמו. שם הפלאייה הוא עוד מנהג של הברן, והוא מאפשר למשתתפים להתנסות עם הזהות שלהם.
שפת הקהילה יוצאת את תחושת השייכות. וזה חשוב להעביר אותה הלאה וללמד אותה כך שחברי הקהילה החדשים ירגישו בנוח.
הקמת מוסדות הקהילה
כאשר קהילה גדלה, התפקידים שממלאים החברים בה חשובים יותר מתמיד. וכאשר קהילה מבוססת על השתתפות, כמו קהילת הברנינג מן, היא צריכה למצוא דרך לבסס ולתחזק מוסדות קהילתיים אשר יתמכו בקהילה. זו הסיבה שלברנינג מן בארצות-הברית יש חבר דירקטוריון וצוות אשר עובד במשך כל השנה. יש גם את ה-Emeriti, בוגרי קהילה מסוימים, אשר לא ממלאים תפקיד רשמי אך היתה להם תרומה משמעותית לאירוע ולתרבות הקהילה.
אצלנו בארץ, חברי קהילת המידברן הקימו עמותה כדי לעודד ולתמוך במאמצי הקהילה ובעשיית אומנות אשר מבוססת על 10 העקרונות ואירוע הברנינג מן. בעוד ששלושה חברים בלבד עובדים עבור העמותה במהלך השנה, חברים אחרים יכולים להפוך להיות חברי עמותה – האסיפה הכללית. קבלת החלטה על מטרות העמותה ושינוי התקנון הם בין תחומי האחריות שלהם. הם גם בוחרים את חברי הוועד המנהל – חמישה מתנדבים אשר מובילים את פעילות העמותה. הם מאשרים את תוכנית העבודה ואת התקציב, מפקחים על הפעלות, ואף מייצגים את הארגון בפני מקבלי החלטות.
חברי הקהילה אף מהווים את מחלקות ההפקה. מחלקת תקשורת לדוגמא, מתקשרת את כל מה שחברי הקהילה צריכים לדעת על האירוע. פרויקטים ציבוריים היא מחלקה אשר בונה את תשתיות העיר הזמנית ואת החללים הציבוריים. מחלקת הנגשה, מיישמת את עיקרון ההכללה הרדיקלית ותומכת בחברים אשר צריכים סיוע על מנת להשתתף.
מוסד קהילתי אחר אשר רואים גם בברנינג מן וגם במידברן הוא הנוודים (Rangers). אלו הם חברי קהילה אשר עברו הכשרה ומקבלים סמכות מהקהילה עצמה על מנת להבטיח את הרווחה שלה. הם מסייעים לחברים בהטמעת תרבות הקהילה, תומכים בהם בעת הצורך, מגשרים כאשר קונפליקט צץ, ועונים על שאלות.
אם כבר ניחשתם, אני יכולה לשתף אתכם מניסיון אישי שלשרת את הקהילה כנוודת הוא תפקיד מספק מאוד, וזו גם דוגמא נהדרת למוסד קהילתי אשר משרת את כלל הקהילה.
אחד מהדברים שלקחתי מתרבות הברנינג מן, הוא שאין היררכיה. לכל משתתף או משתתפת, בין אם הם מגיעים לאירוע אחד או עשרה, יש קול שווה בדרך שבה הם רוצים להיות מעורבים בקהילה.
איך מתקבלות החלטות בקהילות אחרות?
איך להתחיל תנועה
לקהילת הברנינג מן יש תרבות עמוקה, ומעניין לראות איך היא התפתחה מאיש אחד בלבד. זה מזכיר לי את הווידאו המשעשע והמדויק כאחד על איך להתחיל תנועה. כשקהילה גדלה, תת קהילות צצות ומפרשות את תרבות הקהילה המקורית, ואף יוצרות את ההתאמות שלהן, כמו שאנחנו רואים בקהילות האזוריות של ברנינג מן. באפריקה ברן, העיקרון ה-11 הוא Each One Teach One. מאחר שהקהילה מאמינה במאמץ קהילתי ובהשתתפות, היא מעבירה את האחריות של הפצת התרבות ממובילי הקהילה לחברי בה.
שינויים חיצוניים משפיעים גם הם על התרבות בקהילות. בשנים האחרונות, עיקרון אי השארת עקבות הופך ל"השארת מקום טוב יותר" (Leave a Better Place), כלומר – אנחנו צריכים להשאיר את המרחב שבו מתקיים האירוע בתנאים טובים יותר מאשר אלו שהוא היה בהם. אני משערת ששינויי האקלים והשיח בנושא תרם לכך.
ולסיכום, מה שבאמת הדהים אותי לגבי קהילת הברן הוא ההבנה למה כולנו חלק ממנה מלכתחילה – כדי ללמוד על עצמנו דרך ההתנסות המשותפת וליצור משהו שהוא גדול יותר מאיתנו. עיר זמנית במדבר. וזו בדיוק קהילה.
איזו קהילה מעוררת בכם השראה?
רוצים לדעת עוד על קהילות ומה אתם יכולים ליישם בקהילה שאתם מובילים? בואו נדבר.
___
שתפו:
1 מחשבה על “מניצוץ ללהבה: מה למדתי מתרבות המידברן על קהילה”
איפה שנוצרים גבולות ושפה נוצר עולם