יצירת מעורבות קהל במפגשים ואירועים: 7 שיעורים מעולם המוזיקה
אני עומדת באמצע הקהל.
מחכה.
חסרת סבלנות, סופרת את הדקות, מסתכלת על הבמה.
כמה אנשים בקהל שרים, מוחאים כפיים.
אני עדיין מחכה.
ואז, סוף כל סוף, יש סימן מהבמה.
ההופעה מתחילה.
כתבתי כבר בעבר על איך אני מקבלת השראה לעבודה שלי מתחומים שונים. אז הפעם כדאי שתדעו שמוזיקה תמיד היתה חלק גדול מהחיים שלי.
כשהייתי בת 6, ההורים שלי שלחו אותי לקונסרבטוריון, בית ספר למוזיקה בשכונה שלי. בגיל 23, למדתי הפקת מוזיקה אלקטרונית ותקלטתי ביחד עם עוד שתי חברות בהרכב משותף, במקביל לתקלוטים סולו. במהלך החיים שלי הלכתי להמון, אבל המון, הופעות מוזיקה, בגלל שזה פשוט ממלא ומשמח אותי. אני גם מאמינה שמוזיקה מחברת אנשים ברמה אחרת.
כמארגנת ומארחת של אירועים, מנחה ומפתחת קהילות, לא יכולתי לחשוב על בית ספר טוב יותר להנחיה וליצירת מעורבות בקרב קהל מאשר מוזיקאים ופרפורמרים של הופעות חיות. מרתק אותי לראות כיצד מוזיקאים מצליחים לגעת בקהל, לעורר בו אנרגיה ולבדר אותו. מ-20 איש שיושבים מסביב לשולחן במועדון ג'אז אפלולי ועד ל-50,000 איש בפסטיבל. בפוסט הזה בבלוג, אשתף אתכם בכמה קווי דמיון שיש בין פרפורמרים מעולם המוזיקה לבין מנחים, כולל דוגמאות אמיתיות.
צרו מערכת יחסים עם הקהל שלכם
איך הלהקה פלורנס אנד דה מאשין (Florence and the Machine) הצליחה לשכנע 20,000 מעריצים נלהבים שהגיעו להופעה שלה להניח את המכשיר הנייד בצד למשך שיר אחד שלם?
בואו נתחיל עם מה שפלורנס, הסולנית, לא עשתה.
היא לא התחילה את ההופעה ישר עם הבקשה הזו.
היא בנתה את מערכת היחסים שלה עם הקהל, מהרגע הראשון של ההופעה. היא דיברה איתו, שאלה שאלות ואמרה לו כיצד היא מרגישה, כאילו היא מדברת לחבר או חברה קרובים. "הייתי שבירה, הגעתי לכאן וחשבתי, אני מרגישה אהובה, אני בטוחה!", היא שיתפה. השיתוף שלה על הפגיעות, גרם לקהל להרגיש קרוב אליה ולבטוח בה.
וזה עוד לא הכל. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהיא מבקשת מהקהל להניח את המכשירים הניידים בהופעות. זה מנהג קבוע. היא הסבירה את זה ממש כך לקהל וביקשה בצורה מנומסת.
הקהל לא יכול היה להגיד לא. ודרך אגב, אחרי אותו השיר היא ביקשה מהקהל לעשות בדיוק את ההפך – להחזיק גבוה את את המכשירים ולהדליק את הפנסים שלהם.
הנחיה היא תהליך של יצירת מערכת יחסים. מנחים מנוסים בונים את מערכת היחסים עם הקהל באופן הדרגתי ומתוך כוונה תחילה. כשאנחנו פוגשים מישהו חדש, קל לנו יותר להתחבר למישהו שמסביר לנו מה קורה ואפילו משתף באופן כנה משהו על עצמו. זו הסיבה שמנחים חייבים לדבר עם הקהל שלהם ולהביע באופן מפורש את מה שמצופה מהם במהלך המפגש.
כאשר בונים מערכת יחסים עם קבוצה לאורך סדרת מפגשים ומלווים את תהליך הלמידה שלה, מנהגים כמו של פלורנס הם כלי סופר חשוב. מנהגים יכולים להיות כל דבר מתרגילים חוזרים, פעילויות צ'ק-אין, או המחשה בכלים פיזיים כמו פעמונים כדי לציין את תחילת או סיום המפגש.
אנשים יעקבו אחריכם לאן שתובילו אותם
כאחת שגדלה (גם) על רקע של מוזיקה קלאסית, תמיד התרשמתי מאוד מקונצרטים. לראות תזמורת פילהרמונית חיה עם 80 נגנים, או אפילו תזמורת "קטנה" עם 25 נגנים בלבד – זה קסם עבורי. איך כל אחד תורם ליצירה? איך הם יודעים מתי להתחיל? האם אני יכולה להבחין בין הנגינה של כל כלי לבין ההרמוניה של הלחן הכולל?
התשובה, כמובן, היא משום שמישהו מוביל אותם: המנצח או המנצחת.
אותו הדבר תקף ללהקות. נגינה בהרמוניה כלהקה היא הכרחית, אבל הזמרים הראשיים הם תמיד אלו שנותנים את הטון.
מנחים צריכים לדעת איך להוביל את התהליך. הם מעצבים את החוויה ואת התוצרים שלה, ומתרגלים אותה כדי להעביר אותה. הם נותנים הנחיות, עונים על שאלות, ומשתמשים בכלים שונים כדי להשיג את מטרת ההנחיה בהצלחה.
דרך אגב, זה לא אומר שאתם לא יכולים להוביל במשותף או להנחות במשותף עם עוד מנחה.
קחו למשל את יאנג פאדרס (Young Fathers), שיש להם לא פחות משלושה זמרים וזמרת אחת ראשיים על הבמה! ועדיין, כל חלק של שיר בדרך כלל מובל על ידי רק אחד מהם.
ואם חוזרים להנחיה, במפגשים וירטואליים, מנחים נוספים או טייסי משנה יכולים לעזור לכם להתגבר על בעיות טכניות ולהעביר את המפגש בצורה חלקה. ובדיוק כמו שמוזיקאים מבקשים מהקהל שלהם להצטרף לשירה, גם אתם יכולים לבקש מהמשתתפים שלכם לעזור לכם: לכתוב הערות או סיכום, לאסוף שאלות, להוביל שולחן דיון וכדומה. אלו הן בדיוק הדוגמאות ליצירת מעורבות ברמה הכי פשוטה שיש.
בנו אינטראקציה עם חומרים ויזואליים יוצאי דופן
אני רואה הרבה פעמים מוזיקאים שמשתמשים בוידאו ארט בהופעות שלהם. לרובם יש גם עיצוב במה ייחודי – מהשם שלהם ועד לאלמנטים שמזוהים עימם או מעיצוב האלבום שלהם.
כך למשל, כל מעמדי המיקרופונים של קווין מורבי (Kevin Morby) והלהקה שלו היו עטופים בוורדים אמיתיים. ברגע ספציפי בהופעה, הוא אפילו לקח את אותם ורדים, הפריד את עלי הכותרת וזרק אותם על הקהל. אז זה גם עניין של לדעת מתי להשתמש בכלים או החומרים שיש לך.
לפעמים פרפורמרים לוקחים צעד אחד קדימה ומשתמשים בכדורים גדולים, בובות, או אמצעים פיזיים ענקיים אחרים בהופעות החיות שלהם. לעיתים רבות הם גם משליכים אותם אל הקהל כדי שיוכל לשחק איתם. להקת האינדי הפליימינג ליפס (The Flaming Lips) ידועה בהופעות שלה בתוך בועות ענק, על הבמה עצמה ותוך כדי הליכה על הקהל.
אני מאמינה שביונסה למשל, תהיה יותר מיוצאת מן הכלל בהופעה ללא החלפת התלבושת שלה 9 פעמים או 13 הרקדנים שמלווים אותה. אבל כל האלמנטים של ההופעה שלה והאופן שבו היא מופיעה הופכים את ההופעה החיה שלה לאחת הטובות ביותר שישנן.
בין אם אתם מנחים, מארחים אירוע, או שאתם המשתתפים עצמם, אתם יודעים ששמירה על תשומת הלב של המשתתפים בסביבה מלאה בהסחות דעת היא משימה קשה מאוד. ישיבה על כיסא למשך שעה או שעתיים, וצפייה באדם מדבר בכל הזמן הזה, היא ללא ספק מאתגרת.
לכן כרטיסיות, משחקים, תרגילים, סקרים וכלים אינטראקטיביים כמו מנטימטר (Mentimeter) וסליידו (Slido) מומלצים בכל סשן באשר הוא.
מחפשים כלים אינטראקטיביים נוספים?
יחד עם זאת, לפעמים אתם צריכים פשוט להיות עצמכם.
קחו לדוגמא את חוזה גונזלס (José González). הוא ביצע את כל ההופעה בת השעה שלו בפסטיבל, ישוב על כיסא עם גיטרה בלבד. בשיר אחד הוא אירח נגן סקסופון. אבל חוץ מזה – לא היו שום פירוטכניקות או זיקוקים. העניין הוא, שזה מתאים לסגנון שלו – מוזיקה אינסטרומנטלית, עממית (folk בלועזית), אלטרנטיבית. כך שמינימליזם תואם לחלוטין את הסגנון שלו.
אותו הדבר נכון גם למנחים ומנחות. יש לי קולגה שלא משתמש במצגות בכלל. ועדיין, הוא מעביר בהצלחה הרצאות וסדנאות בכל העולם.
זו בדיוק הסיבה ששווה לזכור שגם עודף פירוטכניקות לא יועילו להנחיה שלכם. האיזון בין דיבור, שימוש בשקפים ורתימת כלים אינטראקטיביים לטובת הסשן הוא אולי לא פשוט, אבל עם זמן ותרגול, מוצאים אותו.
הכינו את הסטליסט המנצח
מוזיקאים במהלך סיבוב הופעות מתכוננים להופעות שלהם דרך הכנה של רשימת שירים סגורה – הסטליסט. זה המקרה, במיוחד, כאשר מוזיקאים, למרבה האכזבה, לא הולכים לנגן את כל הדיסקוגרפיה שלהם, בגלל אילוצי זמן. החכמים שבהם יפתחו עם שיר חזק אשר ייתן לקהל אנרגיה ויסיימו עם להיט. קהל בר מזל יקבל הדרן, אולי שניים, אשר לרוב מצויינים גם הם בסטליסט. שירים שקטים יחוברו לשירים יותר רקידים, כך שהקהל לא ישתעמם. יש מוזיקאים שאפילו בוחרים מראש אילו שירים ינוגנו מהר יותר או לאט יותר מהרגיל. כמו בלר (Blur).
מנחים משתמשים בפלייליסטים כאלו בסשנים שלהם.
במקום שירים, כל סשן מחולק לבלוקים: פתיחה, סגירה, בלוק למידה, בלוק תרגיל, בלוק דיון קבוצתי, וכן הלאה.
מאחורי כל בלוק יש מטרה, על מנת להשיג את התוצאות הרצויות הכלליות של הסשן. כך לדוגמא, אם בלוק למידה מעביר תיאוריה, בלוק תרגיל יעניק למשתתפים את ההזדמנות לחוות את התיאוריה וללמוד תוך כדי תרגול.
הבלוקים לא נפרדים אחד מהשני. תפירה שלהם ביחד כך שהמשתתפים יבינו את החיבור ביניהם היא משימה חיונית עבור כל מנחה. סשן שיעוצב כהלכה יעזור למנחים להשיג את המטרה שלהם וליצור מעורבות בקרב המשתתפים.
הכירו את הקהל שלכם
האם יצא לכם להיות בהופעת מוזיקה בעיר שבה גרתם, של להקה שבאה ממדינה אחרת והם אמרו כמה מילים או אפילו בדיחות בשפה שלכם?
בהופעות רבות שהייתי בהן — בישראל, גרמניה, פורטוגל, אם למנות כמה — מוזיקאים ולהקות מחו"ל למדו איך להגיד לפחות "שלום" ו"תודה" בשפה המקומית. קריאות עידוד של הקהל תמיד ליוו מחוות שכאלו. למה? כי אנחנו, כבני אדם, מתחברים למכנה משותף.
ובכן, אם אתם מגיעים ממדינה דוברת אנגלית, זה בטח יהיה שונה עבורכם. אבל אפילו במקומות כמו אנגליה ואוסטרליה, המוזיקאים תמיד התייחסו למשהו ספציפי שייחודי לקהל שלהם שם.
זו הסיבה שכמנחה אני תמיד עושה עבודת הכנה כדי להבין מי הקהל שלי לפני שאני פוגשת אותו: מי המשתתפים? מה מעניין אותם? מה מביא אותם לסשן או למפגש?
אני גם תמיד שואלת אותם שאלות במהלך המפגש. בסשנים עם מספר מצומצם של משתתפים, זה יכול להיות פשוט השמות שלהם. יש אפילו מנחים שמציירים לעצמם את החלל במחברת שלהם עם שמות המשתתפים, כך שהם יוכלו לזכור אותם.
אבל אל תעצרו שם. אם אני מלמדת מושג, אני לרוב שואלת את המשתתפים בזמן אמת אם מישהו מכיר את המשמעות שלו לפני שאני מסבירה. אני גם מבקשת מהמשתתפים לחשוב ולהרהר על עצמם, ולשתף מהידע והניסיון שלהם. במקום שאני אדבר כל הזמן, המיקוד עובר אליהם ולתהליך הלמידה שלהם.
אני גם מנסה לשים לב למה שהם אומרים על עצמם. זה עוזר לי לתת דוגמאות ומקרי מבחן שקשורים יותר לתחום שלהם, הניסיון שהם צברו והאתגרים הייחודיים להם.
ההצגה חייבת להימשך
לפני הרבה שנים, החשמל נפל במהלך הופעה של הקלקסונס (The Klaxons) בברלין. במקום לשבת ולחכות שהבעיה תיפטר, בחושך, בשקט, כמו שאומרים בפולניה, הלהקה אילתרה תיפוף ושירה עם הקהל. כולם יצאו שמחים: הקהל קיבל רגע של בידור ונראה שהלהקה היתה די משועשעת מכל הסיפור. אחרי כמה דקות, הבעיה נפתרה.
היכולת לאלתר צריכה להיות אחד הכישורים של כל מנחה. למרות שאני אדם מאורגן מאוד ומכינה את עצמי לכל סשן הנחיה, יצא לי לחוות לא מעט רגעים בלתי צפויים, מתקלות טכניות ועד לשאלות שלא הייתי בטוחה איך לענות עליהן בצורה מספיק טובה.
כמנחים אנחנו צריכים להיות מוכנים ולחשוב מראש. אבל כמו שג'ון לנון אמר, "החיים זה מה שקורה כשאתם עסוקים בלתכנן תוכניות אחרות". לכן, ההמלצה שלי היא ללמוד מהקלקסונס ולאלתר אם אתם נתקלים בהפתעה. אולי אפילו תהנו מזה. אולי אפילו המשתתפים יזכרו את האירוע כיוצא דופן בגלל היכולות שלכם. שנים אחרי ההופעה של הקלקסונס, המקרה של החשמל הוא עדיין אחד הרגעים שהכי זכורים לי מההופעה ועדיין מעלה בי חיוך.
מה אפשר לעשות ברגע בלתי צפוי במהלך סשן?
נסו צלילים חדשים ורעננו את המפגשים
בשלב הזה של הפוסט, אתם בוודאי מבינים שאני ממש אוהבת ללכת להופעות מוזיקה, מכל הסוגים, ובכל סוגי המקומות, מברים ועד לפסטיבלים גדולים.
בואו נחשוב על להקה שמנגנת במגרש הביתי שלה לקהל הבית.
מה קורה כאשר הלהקה מנגנת שיר בפעם הראשונה? בדרך כלל, היא עושה את זה כדי לנסות את תגובת הקהל. האם הם אהבו את השיר? האם שווה להכניס אותו לאלבום הבא? מה הסיכוי של השיר הזה להיות להיט?
אם להקות או זמרים יוצאים מאזור הנוחות ו"בודקים" את המוזיקה שלהם בפעם הראשונה, מנחים לא צריכים לפחד לעשות את זה גם.
אם אתם מרגישים לא בנוח, בחרו סביבה בטוחה ונסו, למשל, כלי אינטראקטיבי בסשן ההנחיה הבא שלכם. זכרו שבמהלך הקורונה רובינו לא ידענו איך לעשות את זה בפעם הראשונה. רובינו לא ידענו איך להשתמש בזום או במנטימטר, אבל היינו חייבים.
לאחרונה ניסיתי פעילות צ'ק אין אונליין חדשה בקרב קבוצה של מנחים עמיתים. ביקשתי מהם להיות עדינים איתי כי זו הפעם הראשונה שאני מעבירה אותה, כדי שארגיש פחות לחוצה. למרות הלחץ, הסשן עבר בהצלחה.
הנחיה יצירתית היא לא רק פעילויות או משחקים חדשים. אולי תבחרו חלל חדש, בדיוק כמו מוזיקאים שמופיעים בזמן אמת במשחקי וידאו. אולי תשתמשו בכלים מתחומים אחרים למפגשים שלכם, אם זה מתאים. יש לי קולגה שהעביר מדיטציה קצרה באמצע מיטאפ טכנולוגי בחלל עבודה, עם 200 אנשים שעצמו את העיניים ונשמו.
רוצים עוד טיפים על הנחיה?
כאחת שנמצאת בתחומים של הנחיה ומעורבות קהל, מוזיקה היא מקור השראה עבורי מאז ומתמיד. מגיל שש בו התנסיתי בקלידים לראשונה ועד לכל ההופעות החיות שהייתי בהן עד כה, לקחתי מהעולם הזה תובנות שאפשר ליישם בהנחיה ובניית קהילה.
כמו שמוזיקאים שובים את ליבו של הקהל שלהם ויוצרים לרגע עולם מקביל, גם מארגני אירועים ומנחים יכולים. הם יכולים לעודד מעורבות קהל דרך טיפוח מערכות יחסים, הפנמה של תפקידם כמנהיגים, שימוש בחומרים אינטראקטיביים, והבנה עמוקה של הצרכים והאינטרסים של הקהל שלהם.
זכרו, כפי שמוזיקאים מנסים צלילים חדשים, גם אנחנו יכולים להתנסות, לחדש ולפתח סגנון הנחייה שיוצר חוויות שהמשתתפים יזכרו. ואל תשכחו שמה שמשנה זה סגנון ההנחיה הייחודי שלכם – בין אם של פגישת צוות, הרצאה באוניברסיטה, כנס גדול או סדנה אקסלוסיבית.
בין אם אתם במרכז הבמה או מאחורי הקלעים, תנו לשיעורים האלו מעולם המוזיקה להדריך אתכם במסע של יצירת מעורבות בקרב הקהל, ובניית קשרים הרמוניים, תרתי משמע. דברו איתי אם אתם מעוניינים לעצב ביחד את המפגש הבא שלכם או רוצים ללמוד עוד על העולם של בניית תוכן לקהילה.
___
שתפו:
